פסק-דין בתיק ע"א 9008/06

כללי

1.         התביעה שהגיש המערער לבית המשפט קמא מבוססת על הוראות הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 20.2.81, שעודכן לאחר מכן, לפיו חייבת המשיבה מס' 1 בשיפוי המערער בגין אחוז מסוים מהגמלאות שהמערער משלם לנפגעים בתאונות דרכים. הסכמים דומים נחתמו בין המערער לבין חברות ביטוח נוספות.

במקרה דנן מתייחסת התביעה לגמלאות ששילם המערער למר שמעון חדד, אשר היה מעורב בתאונת דרכים ביום 27.9.97 (להלן - " הנפגע").

בפסק דינו של בית משפט השלום נדונו מספר עניינים בהם התגלעו מחלוקות בין בעלי הדין. הערעור מתייחס לשלוש סוגיות מבין אותם עניינים, כאשר בפועל אנו נדרשים להכריע רק באחת מהן, כמפורט להלן.

סוגית הוספת תוספת ותק לקצבת הזקנה המנוכה מהגמלאות

2.         בית משפט השלום פסק, כי יש להוסיף לקצבת הזקנה, המנוכה מסך כל הגמלאות שהמערער תובע בגינן שיפוי מהמשיבות, את תוספת הותק שהנפגע יהיה זכאי לקבל. על הקביעה האמורה הוגש ערעור, אך בעיקרי הטיעון שהגישו המשיבות, הן הודיעו על הסכמתן לקבלת הערעור בנקודה זו.

לפיכך, ועל יסוד ההסכמה האמורה, אנו מתקנים את פסק הדין נשוא הערעור באופן שתחת האמור בו בסוגיה הנדונה, יאמר, שאין מקום להוסיף תוספת ותק לקצבת הזקנה אותה יש לנכות מסך הגמלאות שקיבל ושיקבל הנפגע ושהמערער תובע בגינן שיפוי מהמשיבות.

סוגית המדדים השליליים

3.         מוסכם על הצדדים, כי על סכומי הגמלאות המשולמות לנפגע, ואשר בגינן נדרש שיפוי מהמשיבות, יתווספו הפרשי הצמדה ממועד תשלום כל גמלה ועד למועד משלוח הדרישה למשיבות.

במקרה דנן נוצר מצב לפיו לגבי חלק מהגמלאות מדד מועד הדרישה נמוך ממדד מועד תשלום הגמלה לנפגע ("מדדים שליליים"). בענין זה התעוררה מחלוקת בין הצדדים, האם יש להפחית את הסכום שעל המשיבות לשלם למערער (ביחס לסכום הקרן של הגמלאות) עקב ירידת המדד, כטענת המשיבות; או שמא המערער זכאי במקרה כזה לסכום הקרן במלואו, ללא הפחתות, כטענת המערער.

בית משפט השלום קיבל את עמדת המשיבות, תוך שהוא מוסיף: "השתוממתי לא מעט על טענת התובע, גוף ציבורי במדינת ישראל, לפיה אין להפחית את סכום התשלום בגין מדד שלילי".

4.         במועד הדיון בערעור הודיע בא כוח המערער כי: "בשל הסכום הנמוך שבו מדובר [כאלף ש"ח] ובשל נסיבותיו האחרות של התיק והשאלות המשפטיות האחרות שמתעוררות בו, לא נתנגד לכך שערכאת הערעור לא תכריע בסוגית המדד השלילי, תוך שאנו שומרים על כל טענותינו". בא כוח המשיבות ציין מנגד, כי אף מרשותיו עומדות על עמדתן בסוגיה האמורה.

לנוכח הודעת המערער, אין אנו נדרשים להכריע במחלוקת האמורה, ותוצאת פסק הדין של בית המשפט קמא תעמוד במקרה זה בעינה, מבלי שהסוגיה נדונה לגופה בערכאת הערעור.

עם זאת ראינו להעיר, כי לא היה מקום להביע פליאה על טענת המערער בסוגיה האמורה, סוגיה שאינה פשוטה בעינינו כלל ועיקר וספק אם ניתן היה להכריע בה במקרה דנן מבלי שהונחה תחילה לפני הערכאה המבררת תשתית ראייתית-עובדתית שעל יסודה ניתן יהיה להגיע לממצאים ולמסקנות באשר לתוכן ההסכם שבין הצדדים בנושא הנדון, לאופן השלמתו (בשים לב לכך שהנוסח הכתוב של ההסכם כלל אינו מתייחס לסוגית הפרשי ההצמדה), לנסיבות כריתתו ולשאר העניינים שיש להם רלוונטיות לשאלה כיצד ראוי להכריע במחלוקת בענין ה"מדדים השליליים". בית משפט קמא החיל את קביעתו בענין זה על ההנחה, שההסכם הטיל על המשיבות "חיוב לשלם סכום כלשהו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית" (סעיף 34 לפסק הדין). אולם, כאמור, חיוב שכזה אינו מצוי בהסכם, שכן עד למועד הדרישה (והמחלוקת בסוגית המדדים השליליים מתייחסת רק לתקופה זו) מדובר בהוספת הפרשי הצמדה בלבד. בענין זה ראו את ניתוח הסוגיה בקשר עם תוספת הפרשי הצמדה, מקום בו ההסכם בין הצדדים שותק בנושא, בפסק הדין בע"א 554/83 אתא חב' לטכסטיל בע"מ נ' עזבון זולוטולוב ואח', פ"ד מא(1), 282. לא מן הנמנע שיש לקיים דיון דומה כאשר מתעוררת השאלה כיצד לנהוג כשמדובר בירידת המדד, כאשר ההסכם בין הצדדים שותק בענין. עוד נציין, כי לכאורה, גם הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, אף אם יימצא שאינן חלות במקרה דנן, אינן תומכות במסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא. נראה, אפוא, שבפי המערער טענה, אשר המעט שניתן לומר עליה הוא, שהיא ראויה לדיון.

כאמור לעיל, לגוף הענין אין אנו מביעים כל דעה, משהמערער הודיע שאין הוא מבקש בגדרו של ערעור זה את הכרעתנו בסוגיה.

מעמד הנפגע - האם נוהג או מי שאינו נוהג

5.         המחלוקת שנותרה להכרעתנו בגדרו של הערעור דנן מתייחסת לשאלת מעמד הנפגע. בהקשר זה יצוין, כי על פי הוראת סעיף 3 להסכם שבין הצדדים (כפי שעודכן בשלב מסוים), כאשר הנפגע הוא הנוהג בכלי הרכב, על המבטחות לפצות את המערער בשיעור 55 אחוז מסכום הגמלאות המשולמות לנפגע. אם הנפגע אינו הנוהג בכלי הרכב, הוסכם על פיצוי בשיעור 80 אחוז מסכום הגמלאות.

מכאן עמדת המערער, לפיה במקרה דנן הנפגע אינו הנוהג (אלא "הולך רגל"), בעוד שעמדת המשיבות היא, שהנפגע צריך להיחשב כ"נוהג", כך שזכות המערער היא אך ל- 55 אחוז מסכום הגמלאות.

6.         בית משפט השלום מצא, כי הנפגע הוא בגדר "נוהג", שכן יש לראותו כמי שהשתמש ברכבו בעת שנפגע, ולפיכך אין המערער זכאי להיפרע מהמשיבות אלא בשיעור 55 אחוז מסכום הגמלאות ששולמו לנפגע.

מסקנה זו מבוססת, בין היתר, על הממצאים שנקבעו על ידי בית המשפט באשר לאופן אירוע תאונת הדרכים שכתוצאה ממנה נכרתה רגלו של הנפגע, ממצאים שכיום אין לגביהם מחלוקת. בסעיף 6 לפסק הדין סוכמו עובדות האירוע כדלהלן: